ג'וזפה גריבלדי - Giuseppe Garibaldi




הוא שם נרדף לעוצמה, מרדנות וניצחון. אם תעצור איטלקי ברחוב ותלחש שם זה באוזניו ייתכן והוא יזיל דמעה ויתחיל לזמזם את ההמנון האיטלקי. גריבלדי, מהפכן, איש צבא כריזמטי, כיהן כדמות מפתח במפלגה למען איחוד איטליה שבסוף המאה ה19 גרמה לאיחודן של מספר מדינות ברחבי חצי האי למדינה מאוחדת אחת הלא היא –איטליה. נולד ברביעי לחודש יולי, שנת 1807 בעיר ניס המוכרת כיום כעיר פופולרית בצרפת, אשר בשנים ההן הייתה שייכת לטריטוריה של ממלכת סרדיניה - באיטלקית (Nizze) ורק בהמשך הוחזרה לצרפת (בעזרתו של גריבלדי) כדי לקבל תמיכה צרפתית בהפיכות באיטליה.  את שנותיו הראשונות בילה בים, שכן משפחתו עסקה בסחר ימי, בשנת 1832 בהיותו בן 25 שנים בלבד הוכתר להיות קפיטן ראשי של ספינה בזכות אומץ ליבו והכריזמטיות האופיינית לו. בשנת 1833 באחד ממסעותיו הימיים התגלגל לרוסיה, שם נחשף לראשונה  לתנועה "איטליה הצעירה"- באיטלקית La Giovine Italia שנוהלה תחת ידיו של ג'וזפה מציני. התנועה החתרנית פעלה למען איחוד איטליה תחת מנהיג דמוקרטי, ובכך להחזיר את הכוח לאנשי העם שדוכאו על ידי שליטים רודנים.

בשנת 1834 ברח למרסיי שבצרפת, מעונש מוות שנגזר עליו בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל בעיר סבויה שבצפון איטליה לא רחוק מהעיר מילאנו לצידו של מציני. בשנים הבאות הפליג דרכו אל עבר ברזיל והצטרף למרד למען שיחרור הרפובליקה ריו גרנה שם פגש באישתו. בין השנים 1842-1846 הקים גריבלדי את תנועת "הליגיון האיטלקי" תנועה ליברלית של גולים איטלקים, שנרתמו למלחמת האזרחים במונטיבידאו בירת אורוגוואי, גריבלדי צלח במספר מוקדים על ידי שימוש בטקטיקות גרילה מתוחכמות, ועורר תקווה והערצה רבה בניצחונות כנגד השתלטות ארגנטינאית. בו בזמן לא הרפתה ממנו הדאגה לארץ הולדתו, ובשנת 1848 שב לאיטליה ונתרם למרידות שהתנהלו בצפון כנגד אוסטריה, או בשמם הרישמי, "המלחמה הראשונה לשיחרור איטליה". מרידות אלה סוכלו ושוב נאלץ להימלט מארצו, אך הפעם לשוייץ. בכוחות מחודשים שב לארצו ב1849 בניסיון להגן על רומא בפני נפוליאון והצבא הצרפתי, באמצעות צבא שאיגד הצליחו להדוף מספר חזיתות, ולהוות כוח חזק כנגד צרפת, לחימה עיקשת זו ספגה אבדות רבים והתישה את הלוחמים עד שבשלושים ביוני 1849 הוחלט במפגש פיסגה לסגת מרומא ולהירתם ללחימה בונציה, במפגש זה נאם גריבלדי בפני 4000 חייליו ובו אמר את המשפט המפורסם, "רומא תהיה באשר אנו נהיה". הדרך לונציה הייתה רדופה על ידי צבאות אוסטרים, ספרדים ואיטלקים, אנשים רבים נטשו אותו במצעד זה, בדרכו מצא מקלט בסאן מרינו, כשלצידו נותרו רק כ250 לוחמים. במהלך הנסיגה נפטרה אשתו כשהיא נושאת את ילדם החמישי ברחמה. לבסוף כשהצליח להגיע  עד לפורטובנרה, הוגלה בשנית על ידי הממשלה המקומית, הפעם החליט להרחיק בגלותו עד שמצא עצמו בניו יורק בשנת 1850, מסתתר מחשיפה או פרובוקציה. במהלך שנותיו בניו יורק יצא לכמה מסעות ימיים, שהארוך מתוכם ארך כשנתיים ובו פגש באושייה מהפכנית חשובה בשם מנואלה סאנז בפרו.

בשנת 1854 שב לאירופה  והתגורר באי קפררה הסמוך לסרדיניה, הוא רכש כמחצית ממנו על ידי ירושה שקיבל מאחיו שנפטר, והשקיע את מאמציו בפיתוח חקלאי באיזור. בשנת 1859 פרצה לה מלחמת  איחוד איטליה השנייה, הוא מונה לגנרל  ראשי והכריע את המערכה בניצחון מול  האוסטרים במספר חזיתות. בינואר 1860 נישא בשנית לעלמת חן בת ,18 ביום טקס החתונה, נודע לו כי היא נושאת את ילדו של אדם זר, והוא עזב אותה באותו היום. באפריל אותה שנה, נכנס לסיציליה כשלצידו אלף מתנדבים  שסחף אחריו, אלה הצליחו לגבור על כאלף חמש מאות חיילים חמושים, לכבוש את סיציליה בסערה ולפרק את שלטונו של פנצסקו מלך נאפולי. ממלכת נאפולי נתנה לאמנואלה ויטורי שבהמשך קיבל שליטה מלאה על כל איטליה. בין השנים 1862-1867 ניסה פעמיים לשוב ולשחרר את רומא, אולם נתקל בהתנגדותו של המלך ויטורי אמנואלה לעורר מהומות ובצבאות צרפתים שנשלחו על ידי האפיפיור. ב1870 צורף ללחימה כנגד צבא פרוסיה בברית שערך עם הכוחות הצרפתים. את שנות חייו האחרונות בילה בחווה החקלאית שלו בקפררה, למרות שנבחר לפרלמנט האיטלקי. את מותו מצא בשנת 1882, ונעכה הלויה צנועה לכבודו כשם שכתב בצוואתו.

בכל עיר באיטליה קיים רחוב על שמו של גריבלדי, אם הגעתם לרחוב גריבלדי, דעו שאתם במרכז העיר.

תגיות: איטליה, גרבלדי באיטליה, רחוב גריבלדי.